למערכת הרייקי ישנם שורשים עמוקים בטנדאי בודהיזם ובשינטואיזם. הטנדאי בודהיזם סיפק את הלימוד הרוחני והשינטואיזם תרם את הטכניקות לשליטה ולעבודה עם האנרגיות. לאוסואי היה רקע נרחב בקיקו (הגרסה היפני של צ'י קונג) ובאומנויות לחימה עם חרבות הכוללות נגיעה בזן וברוחניות (Yagyu Shinkage Ryu), וכן הוא עבר הכשרת זן, ונראה שכל לימודיו אלו תרמו רבות לדרך שבה התפתחה מערכת הרייקי. נראה גם שקיים קשר מסויים בין הרייקי לבין שוגנדו (Shugendo), סוג של סגפנות שהייתה מקובלת בין נזירים שחיו בהרים. השוגנדו הוא תערובת של מסורות עתיקות מטרום הבודהיזם, שינטו, בודהיזם טנטרי, קסמי ין-יאנג סיניים וטאואיזם. (2)
לאוסואי היו קשרים הדוקים עם מספר דמויות מפתח ביפן של אותה תקופה. ביניהם היו מוריהיי אושיבה (Morihei Ueshiba), מייסד האיקידו (Aikido), אונסיבורו דגוצ'י (Onasiburo Deguchi), ממיסדי דת האומוטו (Oomoto) ואפילו עם מוקיצ'י אוקאדה (Mokichi Okada), מי שייסד את אחוות הג'והריי (Johrei Fellowship) בשנת 1935. (2)
בהיסטוריה של הרייקי, כפי שסופרה על ידי טקאטה, אוסואי הגיע להארה על הר קוריימה לאחר מדיטציה של 21 יום וקיבל את מערכת הרייקי כשהיא שלמה ומושלמת. למעשה, אוסואי ערך את המדיטציה הזו 5 או 6 פעמים במשך חייו, והיום אנו יודעים שמדיטציה זו נקראת "צער הלוטוס" (Lotus Repentance) והיא הייתה מקובלת בין נזירים באותה תקופה. ידוע גם שאוסואי לימד ריפוי באמצעות מגע יד עוד לפני שערך את המדיטציה הראשונה שלו על הר קוריימה. את מערכת הרייקי פיתח אוסואי במשך שנים של ניסוי וטעייה, לימוד מעמיק ומדיטציות ממושכות. לתלמידיו החיים של אוסואי אין זיכרון כלשהו לגבי הר קוריימה ונראה שהמדיטציה שלו על ההר לא הייתה אירוע משמעותי, חד פעמי ומיוחד, אלא חלק מהדרך שעשה אוסואי במסגרת פיתוח המערכת. (1) (2)
ביומנה של טקאטה, ברשימות מיום 1 במאי 1936, היא מעידה שהייאשי לימד אותה את טכניקות הקוֹקְיוּ-הוֹ (Kokiyu-Ho), טכניקת להטענה הנערכת באמצעות נשיפה תוך שימוש בסמלים, ורֶייגִ'י-הו (Reiji-Ho), טכניקה לטיפול אינטואיטיבי. מעניינת העובדה שטקאטה לא העבירה טכניקות אלו לתלמידיה.
טקאטה הוסמכה על ידי הייאשי למאסטר ברייקי בשנת 1938, ועם זאת, אין כל תיעוד שהיא לימדה רייקי לפני 1970. אין בנמצא תלמידים שלמדו אצלה בתקופה זו. אם נזכור שטקאטה הפכה למאסטר בגיל 38 אך התחילה ללמד רק לאחר גיל 70, ניתן להניח שלא זכרה במדויק את הלימוד של הייאשי, וכן ניתן להניח שהיא שילבה בלימודי הרייקי מניסיונה האישי כמטפלת מעל 30 שנה.