פעם אחת חי נזיר שהעריץ מאוד את הבודהה.
הנזיר היה נחוש בדעתו להגיע להארה (להבין את האמת). הוא נהג לשבת במנזר לפני פסל עץ של בודהה ולמדוט.
חודשים רבים חלפו, והנזיר המשיך במדיטציה. הוא לא הפחית ממאמציו אפילו לרגע קט. לבסוף הוא הגיע להארה, היה זה בחורף, ומסביב היה כל כך קר.
הוא קצץ את פסל העץ לכפיסים והדליק מדורה.