סוּבְּהוּטִי היה תלמידו של הבודהה. היה ביכולתו להבין את עוצמתה של הריקות, ששום דבר לא קיים מלבד יחסיו של הדבר עם אובייקטיביות או סובייקטיביות.
יום אחד, בהיותו בריקות מרוממת, סובהוטי נח בצילו של עץ כאשר פרחים החלו לנשור על פניו.
"אנו מברכים אותך על הרצאתך בנושא ריקות", לחשו האלים לסובהוטי.
"אבל לא דיברתי על ריקות", ענה סובהוטי.
"אתה לא דיברת על ריקות, אנחנו לא שמענו ריקות", השיבו האלים. "זוהי הריקות האמיתית".
העץ הרעיף את ניצני פריחתו על סובהוטי כמו גשם.