סוּי-ווֹ, תלמיד של חקואין, היה מורה טוב. יום אחד תלמיד אחד בא אליו והוא נתן לו קואן (חידת זן), "שמע את קולה של מחיאת כף יד אחת".
התלמיד נשאר שלוש שנים, אך לא יכול היה לעבור את המבחן. לילה אחד הוא בא אל סוּי-ווֹ בדמעות. "עלי לחזור לביתי בבושה", הוא אמר, "בגלל שלא יכלתי לפתור את השאלה".
"המתן שבוע נוסף", אמר סוּי-ווֹ. "מדוט ברצף". עדיין, התלמיד לא הגיע להארה. "נסה שבוע נוסף", אמר סוּי-ווֹ. התלמיד ציית, אך ללא תועלת. "עוד שבוע", דרש סוּי-ווֹ, אך לשוא.
ביאושו ביקש התלמיד להשתחרר, אך סוּי-ווֹ ביקש עוד מדיטציה אחת בת חמישה ימים. גם אלו היו ללא תוצאות.
אז אמר סוּי-ווֹ: "מדוט עוד שלושה ימים. אם עדיין לא תצליח להגיע להארה, מוטב יהיה אם תשלח יד בנפשך".
ביום השני הגיע התלמיד להארה.