יום אחד התחוללה רעידת אדמה שהרעידה את מקדש הזן וחלקים ממנו אפילו קרסו. נזירים רבים היו מבוהלים עד עמקי נשמתם.
כאשר פסקה רעידם האדמה אמר המורה, "כעת הייתה לכם הזדמנות לראות כיצד מתנהג איש זן במצבי משבר. יתכן והבחנתם שלא נתפסתי לבהלה. הייתי מודע למה שמתרחש ומה עלי לעשות. הובלתי אתכם אל המטבח, שהוא החלק החזק ביותר במבנה המקדש. הייתה זו החלטה נבונה היות ואתם יכולים לראות שכולנו שרדנו ללא כל פגע. למרות השליטה העצמית שלי וקור רוחי, הרגשתי מעט מתח אשר יכול להיות שהסקתם כך מהעובדה ששתיתי כוס גדולה של מים, דבר שאינני עושה בתנאים רגילים."
אחד הנזירים חייך אך לא אמר דבר.
"מה מצחיק אותך כל כך?" שאל המורה.
"אלו לא היו מים", ענה הנזיר, "שתית כוס גדולה מלאה רוטב סויה".