© טאגרט קינג, פברואר 2002
מאנגלית: נמרוד קדם
במערב, נראה שיש איזו שהיא נטייה מחתרתית להפוך דברים למסובכים שלא לצורך, כאילו נדמה שככל שדבר יותר מסובך, כך הוא טוב יותר. עלינו לקחת דברים ולהפוך אותם לגדולים וטובים יותר, עלינו להוסיף עליהם. ביפן, כמובן, נראה שהם הולכים בכיוון השני, מקצצים ומפשטים דברים, נפטרים מכל ציצית או קישוט, בהשאירם את הדברים בצורתם הטהורה, פשוטים ואלגנטיים. חישבו על עיצוב הגנים ביפן, סידורי פרחים, טקס שתיית התה, ותוכלו לראות למה כוונתי.
ניגודים כאלו ניתן לראות בצורת התרגול של הרייקי המערבי מול הרייקי היפני.
חניכות מורכבות לעומת הטענות פשוטות
החניכות המערביות, לדוגמא, נוטות להיות מורכבות למדי. ישנן הרבה שיטות מערביות שונות לחיבור עם הרייקי, חלקן מנוגדות למדי לגבי הדרך בה הן אמורות לפעול, אך הן כולן פועלות. לחלקן יש יותר נשיפות, חלקן יותר מאופקות. לחלקן יש הרבה טפיחות ונגיעות, אחרות לא, חלקן מכוונות את הידיים, חלקן מכוונות את קצות האצבעות. לחלקן ישנם טקסים שונים לכל דרגה של רייקי, בעוד שלאחרות יש את אותו טקס אך חוזרים עליו מספר פעמים שונה עבור כל דרגה. בכולן מעורב הראש: מציירים סמלים, אומרים את שמם, שמים כל מיני דברים בכל מיני מקומות ומצהירים הצהרות שונות.
הגישה היפנית שונה למדי. בימיו של אוסואי השתמשו בטקס פשוט ואלגנטי הנקרא רייג'ו (Reiju). הרייג'ו נערך באותה צורה בדיוק בכל הדרגות והוא מעין "ריקוד אנרגיה מרהיב", בדומה לתנועות המתבצעות בסוגים שונים של טאי-צ'י או צ'י-קונג. רייג'ו אינו פעילות של ה"ראש", היות ומעביר הרייג'ו פשוט ממזג את עצמו עם האנרגיה ועוקב אחר צעדי הטקס. עריכת הטקס היא תענוג אמיתי, וכל מי שלמד להעביר רייג'ו יוכל להעיד על כך. רייג'ו הנו הפשטות בהתגלמותה.
תנוחות ידיים קבועות לעמות סגנון חופשי
במספר שושלות מערביות ישנם מערכים קשוחים של תנוחות ידיים, אשר על המתרגל לעקוב אחריהן במדויק, בכל הטיפולים. חלק לומדים שלא רק שיש להשתמש במערך תנוחות הידיים 'הנכון', אלא שיש גם לשהות בכל נקודה משך זמן מדויק. מתרגלים אלו מניעים את ידיהם כמו רובוטים מתנוחה אחת לשניה, ברגע שהם שומעים את ה'גונג' בדיסק מוסיקת הרייקי המתנגן ברקע. לעומת זאת, שיטתו של אוסואי השתמשה בגישה פשוטה יותר: במקום לעקוב אחר מערך אחיד של תנוחות ידיים, על התלמיד היה לעבוד על פיתוח האינטואיציה כך שידיו היו מונעות על ידי האנרגיה למקומות הנכונים הדורשים טיפול. תנוחות הידיים היו משתנות ממטופל למטופל, ואף מטיפול לטיפול עם אותו מטופל, בהתבסס על הדרישות האנרגטיות של המטופל באותו טיפול; גישה פשוטה ואלגנטית, משוחררת מקשיחות וממערכת עקרונות אחידה.
סנדביצ'ים של סמלי הרייקי
הפער הגדול ביותר, בין השיטה מקורית של אוסואי לבין המערב, הוא אולי בהקשר לסמלי הרייקי, אנרגיות הרייקי. במערב, החניכה לדרגה השניה של הרייקי כרוכה ב'כוונון' לשלושה סמלים, שניים הבאים לידי שימוש בזמן מתן טיפולים והשלישי כאשר 'שולחים' רייקי מרחוק. סמלים אלו לא היו סמלים חדשים אשר הוצגו לעולם על ידי אוסואי אחרי רגע של הארה, כפי שסיפרה הגב' טקאטה, אלא היו סמלים קיימים אשר אוסואי ייבא למערכת שלו בשלב מאוחר למדי בהיסטוריה של הרייקי.
כתלות בשושלת שלנו, למדנו דרכים שונות להשתמש בסמלים אלו. בשושלת אחת מלמדים להשתמש בכל שלושת הסמלים בכל תנוחה של הידיים, כאשר מטפלים במישהו. שושלת אחרת מלמדת שהסמל השני בא לידי שימוש לעיתים רחוקות בלבד, או בנסיבות מאוד מוגבלות ומצומצמות. ברוב השושלות הסמל הראשון מוצג כמעין סמל 'כוח' אשר מחזק את הסמלים האחרים, ואנו לומדים לצייר את הסמלים זה מעל זה, או לערב אותם יחד. חלק מאתנו פיתחו מערכים מורכבים למדי של סמלים אשר בהם מציירים סמל אחד, עליו סמל נוסף, ועוד סמל, ושוב סמל ראשון, ושוב סמל שני, וכן הלאה… לטכניקה זו קוראים 'סנדוויץ' רייקי'. האם גישות אלו הן סיבוך מיותר, או שיכולה להיות גישה פשוטה יותר ויעילה יותר ליישום?
שומרים על שימוש פשוט בסמלים
נראה שאנו, המערביים, מתמקדים יותר בסמלי הרייקי מאשר ביפן. למשל, לפי הירושי דוי, ארגון הרייקי היפני אינו משתמש בסמלי הרייקי. הסמלים מוצגים לתלמידים מסיבות היסטוריות, אך מצופה מהם לעבוד ישירות עם האנרגיות אשר הסמלים מייצגים. אנו יודעים גם שרוב האנשים שאוסואי לימד לא קיבלו סמלים, אלא השתמשו בגישות אחרות על מנת להתחבר לאנרגיות אשר במערב אנו משתמשים בסמלים כדי לייצג.
מה שעוד מעניין היא הדרך בה אוסואי לימד את תלמידיו להשתמש באנרגיות אלו, היות והדבר מהווה אתגר על הדרך המערבית לשימוש בסמלים. במקום להתייחס אליה כ'סמל כוח', האנרגיה הראשונה נתפסה כמיקוד על הגוף הפיזי, ושימשה כאנרגיה לריפוי פיזי. את האנרגיה מרגישים היטב בכפות הידיים, ללא ספק, אך זאת בגלל שאנו מרגישים את הגוף הפיזי והאנרגיה יוצרת תהודה עם תדר זה. זוהי האנרגיה המוצקה של האדמה. האנרגיה השניה נתפסה כגורמת להרמוניה, אנרגיה שמימית הפועלת על המחשבות והרגשות, בדומה לאיך שאנו רואים את הסמל השני במערב. לכן כעת יש לנו אנרגיות שמטפלות בגוף, במחשבה וברגשות, כל הספקטרום…
לא רק זאת, אלא שאנרגיות אלו באו לידי שימוש כל אחת בפני עצמה, לבד, ללא עירוב אינסופי עם האנרגיות האחרות והסמלים האחרים בסידורים ומערכים מסובכים. האנרגיה לשימוש נבחרה על ידי האינטואיציה, והמטפל התמקד בה בלבד. מיקוד בדבר אחד, במקום בהרבה דברים, באותו זמן, גורם להעצמה של התוצאה.
האין זה פשוט?