התלמידים במנזר הביעו יראת כבוד לזקן הנזירים, לא בגלל קפדנותו אלא בגלל שנראה היה ששום דבר לא יכול היה להרגיזו או להטרידו. הם ראו אותו כמסתורי ואפילו מפחיד מעט.
יום אחד החליטו התלמידים להעמידו למבחן. קבוצה מהם התחבאו במהירות בפינה אפלה של אחד האולמות והמתינו לנזיר שיעבור בקרבת מקום. בתוך דקות הופיע האיש הזקן, נושא בידיו כוס תה. בדיוק כשעבר ליד התלמידים המתחבאים, קפצו אלו ממקומם לקראתו בצעקות חזקות ככל שיכלו.
הנזיר לא הגיב כלל. הוא המשיך ללכת בשלווה לעבר שולחן קטן שעמד בקצה המסדרון, הניח בעדינות את כוס התה, נשען על הקיר וקרא בקול מזועזע, "אאההההההה!"