איכר אחד הזדקן עד שלא יכול היה לעבוד יותר ולעבד את שדותיו. לפיכך העביר את ימיו בישיבה על המרפסת. בנו, עדיין עובד בחווה, היה מביט בו מפעם לפעם ורואה את אביו יושב שם. "אין בו תועלת יותר", חשב הבן לעצמו, "הוא לא עושה דבר!"
יום אחד הבן היה כל כך מתוסכל עד שבנה תיבת עץ גדולה, גרר אותה על המרפסת ודרש מאביו להיכנס לתוכה. מבלי לומר דבר, טיפס האב לתוך התיבה. לאחר שסגר את המכסה, התחיל הבן לגרור את התיבה אל קצה החווה, שם היה צוק גבוה.
בהגיעו אל קצה הצוק, שמע נקישה חרישית מתוך התיבה. הוא הרים את המכסה. האב, עדיין שוכב בתוך התיבה, הביט בבנו ואמר, "אני יודע שאתה עומד להשליך אותי מראש הצוק, אך לפני שאתה עושה זאת, האם מותר לי להציע משהו?" "מה הדבר?", ענה הבן. "השלך אותי מראש הצוק, אם ברצונך לעשות זאת", אמר האב, "אך שמור על הארגז. ילדייך עשויים להזדקק לו בעתיד".