יופיו של הטבע

נזיר אחד היה אחראי על הגן של מנזר זן מפורסם. העניקו לו את התפקיד בגלל שאהב מאוד את הפרחים, השיחים והעצים. על יד המקדש היה מקדש אחר, קטן יותר, בו חי מאסטר זן זקן.

יום אחד, כאשר הנזיר ציפה לבואם של אורחים חשובים, הוא הקדיש תשומת לב רבה יותר לגן. הוא ניכש את העשבים, גזם את השיחים, הסיר את הטחב, ובילה זמן רב באיסוף עלי הסתיו היבשים לערמות.

תוך כדי עבודתו, המאסטר הזקן צפה בו בעניין רב מעבר לחומה שהפרידה בין המנזרים.

כאשר סיים, עמד הנזיר והביט בהערצה על עבודתו. "האין זה נפלא", הוא קרא לעברו של המאסטר הזקן.

"כן", ענה האיש הזקן, "אבל משהו חסר. עזור לי לעבור את החומה ואתקן זאת עבורך".

לאחר היסוס, הנזיר הרים את הזקן אל מעבר לחומה והוריד אותו לאדמה.

לאט לאט התקדם הזקן לעבר עץ שניצב במרכז הגן, אחז בגזעו וניער אותו בחוזקה. גשם של עלים התפזר בכל הגן.

"הנה", אמר הזקן, "אתה יכול להחזיר אותי עכשיו".