הסתת

היה היה סתת אחד שהלך כל יום לסלע ענק בצדו של הר גדול וחצב ממנו לוחות לשימוש במצבות או בבתים. הוא ידע היטב איזה סוג אבן מתאים לכל מטרה, ובהיותו עובד חרוץ וקפדן, היו לו לקוחות רבים. במשך זמן רב הוא היה שמח ושבע רצון ומעולם לא ביקש משהו טוב יותר משהיה לו.

בהר הגדול התגוררה רוח אשר מפעם לפעם הופיע בפני אנשים ועזר להם בדרכים רבות להפוך לעשירים ומצליחים. הסתת לא ראה מעולם את הרוח ורק הניד את ראשו בחוסר אמון כאשר מישהו דיבר עליו. אבל הגיע הזמן בו למד לשנות את דעתו.

יום אחד הסתת נשא אבן גדולה לביתו של איש עשיר וראה שם כל מיני דברים נפלאים עליהם לא חלם מעולם. לפתע עבודתו היומיומית נראתה קשה וכבדה יותר והוא אמר לעצמו: "הו, לו הייתי איש עשיר, ויכלתי לישון במיטה עם כיסוי משי וגדילי זהב, כמה מאושר הייתי!"

וקול ענה לו: "בקשתך נשמעה; איש עשיר אכן תהיה!"

ובהישמע הקול הסתת הביט סביבו אך לא יכול היה לראות איש. הוא חשב שדמיין, הרים את כליו והלך לביתו היות ולא היה לו כל רצון להמשיך ולעבוד באותו יום. כאשר הגיע לבית הקטן בו התגורר הוא קפא על מקומו בתדהמה. במקומה של בקתת העץ שלו עמד ארמון מפואר עם רהיטים נפלאים. הוא כמעט יצא מעורו מרוב שמחה, ועם חיים חדשים אלו חייו הישנים נשכחו במהרה.

היה זה תחילתו של הקיץ ובכל יום חיממה השמש יותר ויותר. בוקר אחד החום היה כה רב עד שהסתת בקושי יכול היה לנשום והוא החליט להישאר בבית עד הערב. הוא היה משועמם למדי היות ומעולם לא למד איך להעסיק את עצמו. הוא הציץ מבעד לוילונות הסגורים בכדי לראות מה קורה ברחוב. כרכרה קטנה עברה בו כאשר היא נמשכת על ידי משרתים לבושים בצבעי כחול וכסף. בכרכרה ישב נסיך ומעל ראשו הוחזקה שמשיה גדולה בכדי להגן עליו מפני קרני השמש הקופחת.

"הו, לו הייתי נסיך!" אמר הסתת לעצמו תוך שהכרכרה נעלמת מעבר לפינת הרחוב. "לו הייתי נסיך, הייתי יכול לנסוע בכרכרה כזו כאשר שמשיה מוזהבת מעל ראשי. כמה מאושר הייתי יכול להיות!"

קולו של רוח ההר ענה: "בקשתך נשמעה; נסיך אכן תהיה!"

והוא הפך לנסיך. לפני הכרכרה שלו היה משרת אחד, ועוד אחד מאחוריה. משרתים לבושים בצבעי אדום וזהב נשאו אותו בכרכרה והציבו שמשיה מעל לראשו. כל אשר חפץ ליבו, הוא קיבל. אך עדיין זה לא היה מספיק. הוא הביט סביבו מחפש משהו נוסף להשתוקק אליו וראה שלמרות השמשייה שמעל ראשו, פניו הפכו יותר ויותר חומים משיזוף. הוא בכה בכעסו: "השמש כבירה ממני; הו, לו הייתי השמש!"

ורוח ההר ענה: "בקשתך נשמעה; שמש אכן תהיה!"

והוא הפך לשמש וחש גאווה בכוחו. הוא ירה את קרניו למעלה ולמטה, על האדמה ובשמיים; הוא חרך את הדשא וצרב את פניהם של נסיכים כמו גם של עניי העם. אך תוך זמן קצר הוא התעייף מכוחו, היות ולא נותר לו דבר אחר לעשותו. חוסר שביעות רצון מילא שוב את רוחו וכאשר ענן כיסה את פניו והסתיר ממנו את האדמה, הוא קרא בכעס: "האם הענן לכד את קרני והוא חזק יותר ממני? הו, לו הייתי ענן, חזק מכולם!"

ורוח ההר ענה: "בקשתך נשמעה; ענן אכן תהיה!"

והוא הפך לענן, וריחף בין השמש לבין האדמה. הוא לכד את קרני השמש והחזיק בהן, ולשמחתו הארץ הפכה ירוקה שוב והפרחים פרחו. אבל זה לא הספיק לו, ובמשך ימים ושבועות הוא המטיר גשם עד שהנהרות עלו על גדותיהם ויבולי האורז הוצפו במים. ערים וכפרים הושמדו על ידי כוח ההרס של הגשם. רק הסלע הגדול שבצד ההר לא זז ממקומו. הענן הופתע מהמחזה וקרא בפליאה: "האם הסלע חזק ממני? הו, לו הייתי סלע!"

ורוח ההר ענה: "בקשתך נשמעה; סלע אכן תהיה!"

והוא הפך לסלע, והתפאר בכוחו. הוא ניצב על מקומו בגאווה וחום השמש וכוח הגשם לא יכלו להזיז אותו. "זה הכי טוב!" אמר לעצמו. אבל יום אחד הוא שמע רעש מוזר לרגליו, וכאשר הביט למטה הוא ראה סתת אחד מחדיר כלים אל תוכו. בעודו מסתכל למטה עבר בו רעד וגוש אבן גדול נשבר ממנו ונפל לאדמה. הוא בכה בזעמו: "האם בן אדמה פשוט חזק יותר מסלע? הו, לו הייתי אדם!"

ורוח ההר ענה: "בקשתך נשמעה; אדם אכן תשוב להיות!"

והוא הפך לאדם, ובזיעת אפו הוא שב לעסוק בסיתות אבנים. מיטתו הייתה קשה ומזונו מועט, אך הוא למד להסתפק בכך, ולא השתוקק יותר להיות מישהו או משהו אחר. וכשלא ביקש יותר דברים שלא היו לו, או השתוקק להיות גדול וחזק יותר מאחרים, הוא היה סוף סוף מאושר ולא שמע יותר לעולם את קולו של רוח ההר.

(מתוך ספר המעשיות הארגמני)

מומלץ לשתף. החברים יודו לכם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *