אשה חכמה אשר נסעה בהרים מצאה אבן יקרה בערוץ נחל. למחרת היא פגשה נוסע נוסף שהיה רעב, והאשה החכמה פתחה את תיקה וחלקה עמו את האוכל שלה. הנוסע הרעב ראה את האבן היקרה וביקש מהאשה לתת לו אותה. היא עשתה כן ללא היסוס. הנוסע עזב והוא שמח על מזלו. הוא ידע שהאבן שווה מספיק על מנת לספק לו ביטחון כל חייו.
אבל, מספר ימים מאוחר יותר, שב הנווד על מנת להחזיר את האבן לאשה החכמה. "חשבתי לעצמי", הוא אמר, "אני יודע כמה יקרה אבן זו, אבל אני מחזיר אותה בתקווה שתוכלי לתת לי בעל ערך רב יותר. תני לי את מה שיש בתוכך אשר איפשר לך לתת לי את האבן."