לנזיר צעיר, תלמיד זן, ניתנה משימה להעביר חרב יקרה משובצת יהלומים, פנינים ומקושטת בריקועי זהב למנזר בעיר אחרת.
התלמיד יצא לדרך חמוש בחרב. כשעבר באזור שומם, שמע מאחוריו צעדי אנשים.
הוא הבחין בשלושה אנשים הפוסעים אחריו. לרגע חשש, אך נזכר בסיפור זן על זרים שהם חברים בטרם נפגשו. הוא האט צעדיו וחיכה להם. הם המשיכו בדרכם וסעדו צהריים בצל עץ, בניחותא, והוא שמח על בחירתו.
כשהמשיכו, הנזיר הצעיר לא יכול היה להימנע מלהיזכר בסיפור הזן על האדם שאיבד גרזן, ובן השכן כל היום נראה לו הולך, יושב, ומדבר כגנב גרזנים.
בערב הוא מצא את הגרזן, ולמחרת היום, בן השכן נראה לו הולך, יושב ומדבר כאדם רגיל.
הארבעה המשיכו בדרכם וישבו לאכול ארוחת ערב. השלושה החלו לשתות ולריב עם הנזיר הצעיר.
הנזיר כבר רצה לשלוף את חרבו אך נזכר בסיפור נוסף, על אמן החרב הידוע שנמנע מלריב והרתיע את המתנכלים לו כשתפש זבוב במעופו עם מקלות האכילה שלו וכך נמנע מעימותים.
נלהב מהרעיון, הנזיר הצעיר מיקד מחשבתו בזבוב שעף בסמוך לו והרים את מקלות האכילה לתופסו.
באותו רגע בדיוק, הגנבים, שלא הבינו בסיפורי זן, הוציאו חרב, כרתו את ראשו, וגנבו את החרב.